הזכות לפרטיות במדינת ישראל עוגנה בסעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מדובר בזכות חוקתית.
סעיף 7 לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו שרטט את גבולות הפרטיות כל אדם:
א. | "כל אדם זכאי לפרטיות וצנעת הפרט" |
ב. | "אין נכנסים לרשות היחיד של אדם בלא הסכמתו" |
ג. | "אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגפו או בכליו". |
ד. | "אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו". |
חוק נוסף שמעגן את הפרטיות הוא חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. חוק זה מגדיר מה ייחשב פגיעה בפרטיותו של אדם: בילוש או התחקות אחרי אדם העלולים להטרידו, האזנה האסורה על פי חוק, צילום אדם כשהוא ברשות היחיד, פרסום תצלומו ברבים בנסיבות שעלולות להשפילו וכדומה.
החוקים הללו מתכנסים לסוגיות שקשורות בדיני עבודה, כגון הצבת מצלמות במקום העבודה. צילום האדם כשהוא ברשות היחיד מהווה פגיעה בפרטיות לפי חוק הגנת הפרטיות ולכן נשאלת השאלה כיצד המעסיק מעגן את זכותו וחובתו לפקח על עובדיו כשמצד אחד עומדת זכות הקניין של המעסיק ומהצד השני עומדת הזכות של העובד לפרטיות.
על מנת ליישב את הסתירות האלו, בתי הדין נעזרים במבחנים שונים, כגון: תום לב, סבירות, מידתיות, הגינות ומבחני עזר נוספים.
בשנת 2012 פרסמה הרשות למשפט, טכנולוגיה ומידע במשרד המשפטים הנחייה כללית של שימוש במצלמות, כאשר בשנת 2017 פרסמה הרשות להגנת הפרטיות נספח להנחיה הכללית משנת 2012.
אמות המידה לאיזון בין זכות העובד לזכות המעסיק הם:
קביעת מדיניות ברורה של המעסיק |
עיקרון השקיפות |
שיתוף העובדים בקביעת המדיניות ועיגונה בחוזה עבודה |
מידתיות |
עקרון הלגיטימיות |
אחת מהסוגיות המרכזיות שעמדו לדיון הייתה: מעקב אחר השימוש במחשב ובתכתובות הדואר האלקטרוני של העובד.
ישנם מספרי סודי תיבות דואר:
תיבה מקצועית שהיא בבעלות המעסיק |
תיבה מעורבת בבעלות המעסיק ולצרכי עבודה |
תיבה פרטית של העובד |
בית הדין הארצי לא התפשר על עניין הפרטיות של העובדים וקבע שעל מעסיק המעוניין לבצע ניטור ומעקב במחשב של עובדיו לקבוע נהלים ברורים ומסודרים שביסודם כלל האמצע הוא 'המותר והאסור' בהיקף השימוש הטכנולוגי במקום העבודה. כמו כן, על המעסיק לעגן את המדיניות בהסכם העבודה ולשקף לעובד את כלל האצבע בצורה ברורה, נהירה וחד משמעית.
החובה של המעסיק אינה מסתיימת ביידוע העובד על היקפה של המדיניות, אלא עליו לפרט מהן הנסיבות שבגינן מבצע מעקב ספציפי, מהי טכנולוגית המעקב ומהי מהותה של המעקב, כלומר איזה צורך הוא משרת.
מעסיק שזכויות עובדיו מעוגנות בהסכם קיבוצי, רצוי שישתף פעולה עם ארגון העובדים או נציגות העובדים במקום העבודה לעניין היקף הזכות לפרטיות, קביעת מדיניות וכדומה.
בהלכת איסקוב קבע בית הדין הארצי שביצוע מעקב אלקטרוני של המעסיק אחרי העובד אינה פוגעת בהגנת הפרטיות או בחזקת הפרטיות אלא מדובר בחלק מהפררוגטיבה הניהולית, ובמילים אחרות חלק מהצד הניהולי שהמעסיק רשאי וצריך לבצע על מנת להגן על קניינו. יחד עם זאת, נקבע שהחופש הניהולי של המעסיק אינו בלתי מוגבל, אלא כפוף לאמות מידה של סבירות, תום לב, מידתיות והגינות.
בפסק דין איסקוב פירט בית הדין הארצי 5 מבחנים לאיזון הפגיעה בפרטיות של העובד:
אופי העבודה וטיבה |
דרישות התפקיד ומהותו |
סביבת העבודה |
המדיניות הכללית במקום העבודה |
הצורך בהגנה מפני עבירות ונזקים מהצד של העובד |
שאלות ותשובות
בתנאים מסוימים וכברירת מחדל. המעסיק נדרש להצדיק את החדירה לתיבת הדואר לפי המבחנים שציינו למעלה. בנוסף עליו להבהיר לעובדים שביכולתו לבצע ניטור ולהגדיר את כלל האמצע של "המותר והאסור" ולהזהיר אותם משימוש בלתי ראוי לרבות היחשפות לאתרים "פוגעניים". המעסיק יידרש להוכיח חשש רציני של פעילות פלילית ולפני כן למצות את כל האמצעים הפחות פוגעניים העומדים לרשותו.
בתנאים מסוימים. ראשית יש להבהיר לעובד מהי המדיניות של הניטור והמעקב ולקבל את הסכמתו הספציפית לחדירתו לתוכן אישי. לא מדובר בתכתובת מקצועית ולכן לא ניתן לקבל הסכמה כללית של העובד לחדירה לפרטיות אלא המעסיק נדרש לקבל הסכמה לכל פעולה.
לא. עליו לקבל צו של בית המשפט.
כן, במידה ואותו אדם נחשף במקריות ובתום לב לתכתובת מייל הוא אינו נדרש לצו שיפוטי. יחד עם זאת, אסור לאותו אדם ליזום חיפוש וחיטוט בתיבת הדוא"ל.
סיכום
חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 מציב אתגרים ומעלה סוגיות מורכבות בין שתי זכויות חוקתיות: זכות הקניין של המעסיק מול הגנת הפרטיות של העובד. בעידן הטכנולוגי קיימות סוגיות רבות וחדשות שמגיעות לבתי הדין בעניין זה. המעסיק מצידו רואה בעסקו כקניין אישי ולכן לעיתים קרובות פועל בניגוד להוראות הפסיקה מתוך אמוציות בלתי נשלטות ומבלי להתייעץ עם עורך דין לדיני עבודה.
האמור לעיל אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי .
